פסק-דין בתיק ע"פ 71808/03

1.         זהו ערעור על פסק דינו של בית משפט שלום לתעבורה בת"א (כב' השופטת שדמי), אשר הרשיע את המערער , בעבירות של הסעת נוסעים במונית במספר העולה על המצוין ברישיון הרכב, וזאת עפ"י סע' 502 לתקנות התעבורה. לפי המפורט בכתב האישום המערער הסיע במונית 11 נוסעים, כאשר רישיונו מותיר לו הסעת 10 נוסעים ונהג.

ביהמ"ש קמא הרשיע את המערער על סמך עדות יחיד של השוטר אשר ספר את מספר הנוסעים ברכבו של המערער. ביהמ"ש קבע כי הוא מאמין לגרסת השוטר אשר ספר נכון את מספר הנוסעים בתיק, ומנגד קבע כי אינו מאמין לגרסת המערער לפיה הסיע עמו ילד שגילו מתחת ל - 4 שנים, וזאת משום מחדלו של המערער לציין עובדה זו לאלתר משעוכב ע"י השוטר. סופו של דבר ביהמ"ש הטיל עליו את העונושים הבאים:

2.         הטענות בערעור

טיעוני ב"כ המערער:

• התביעה לא עמדה בנטל הוכחת היסוד עובדתי שבעבירה. עפ"י המצוין בסעיף 502 לתק"ת: "... אולם רשאי נהג מונית להסיע שני ילדים, שטרם מלאו להם חמש שנים, בנוסף על הנוסעים שמותר להסיע במונית לפי רשיונה..." משלא הוכיחה המשיבה כי ברכב לא היה ילד שטרם מלאו לו 5 שני אזי לא עמדה בנטל ההוכחה.

• עד התביעה 1 העיד כי ראה שלושה אשר ירדו מהרכב והוא לא  ידע לומר את גילם ו/או גובהם. בין אלה שירדו היו אם ובנה שגילו מתחת ל 4 שנים - הטענה הנ"ל לא נסתרה.

• ביהמ"ש מתבקש לזכות את המערער ולו מחמת הספק.

תגובת ב"כ המשיבה:

לטענתה חובת ההוכחה כי ברכב נכח ילד שגילו מתחת ל- 5 שנים רובצת לפתחו של המערער ולא המשיבה צריכה להוכיח זאת. ביהמ"ש קמא לא המין לגרסת המערער כאמור. המערער העיד על כך בביהמ"ש כי ידע מהוראות החוק את אמור לעניין שמתחת לגיל 5 שנים, שאם כן היה סביר יותר שהיה מציין העובדה כי ברכב נכח ילד כאמור עוד בסמוך לאחר שעוכב ע"י השוטר רושם הכתב אישום. 

3.         דיון בערעור

ראוי לציין עוד בשלב זה של הדיון כי מלבד המצבים בהם מתגלה פגם או פסול מהותי בהכרעת דינו של ביהמ"ש קמא, אין ביהמ"ש של הערעור נוהג להתערב בממצאים העובדתיים שנידונו בערכאה הדיונית, ובפניו נשמעה גרסת מי מהעדים והתרשם מהם באופן ישיר וקבע לגביהן ממצאי מהימנות.

לעניין זה ראה דברי כב' השופט זילברג בע"פ 125/50 נעקובוביץ נ' היועמ"ש:

"אין ביהמ"ש לערעורים בודק מחדש את צדקתו או הרשעתו של הנאשם, הוא בודק את כשרותו או פסלותו של פסק הדין.... ביהמ"ש לערעורים לא יסתור מסקנה שהוסקה מעובדות שהונחו כחוק....אלא אם כן שוכנע, כי הסקת המסקנה ההיא ע"י ביהמ"ש דלמטה היתה, מבחינה הגיונית פסולה בתכלית "פסולה בתכלית" מבחינה הגיונית פירושה: מסקנה חסרת שחר, אבסורד לכל ולא רק כאשר היא "אינה נראית" לשופטי ביהמ"ש לערעורים" (ע"פ 125/50 דוד יעקובוביץ נ' היועמ"ש, פד"י ו (1) עמ' 560-561).

בבואי להתייחס להכרעת הדין, מצאתי כי ביהמ"ש קמא הכריע את הכף בשאלת חוקיות הנסיעה ע"י המערער תוך שהוא מסיע במונית 11 נוסעים, הן על בסיס אי הכחשתו של המערער בדבר ידעיתו כי הנו מסיע 11 נוסעים כאמור, בעוד שהוא מוגבל להסעת 10 נוסעים בלבד, והן על בסיס דחיית ביהמ"ש קמא טענת המערער לפיה הנוסע ה- 11 היה ילד בן 4, כאשר ברור שהוראת החיקוק לפיה הואשם המערער אינה אוסרת נסיעתו של נוסע נוסף מעל מספר הנוסעים הנקוב ברישיון, כאשר לנוסע נוסף זה טרם מלאו 5 שנים.

ביהמ"ש קמא נימק דחיית טענת המערער לפיה הנוסע ה-11 היה ילד בן 4, בכך שראוי היה, נוכח ידיעת המערער הוראת החוק, כפי שהדבר עולה מעדותו, כי יעלה הטענה בדבר קיומו של נוסע בן 4 בהזדמנות הראשונה ועל אתר בפני השוטר עורך הדו"ח. לאור האמור ביהמ"ש לא נתן אמון במערער ודחה טענתו, ומנגד קבע כי השוטר עשה עליו רושם אמין יותר, ומשכך מצא להרשיע את המערער.

בטיעונים לערעור, ב"כ המערער מיקד טיעוניו לעניין הכרעת ביהמ"ש קמא לפיה - המערער היה נשמע אמין יותר בעדותו אילו היה  מעלה הטענה בדבר קיומו של ילד בן 4 בפני אותו שוטר עוד בהזדמנות הראושונה. ראוי לציין בשלב זה כי טענת המערער כאמור לעיל לא נבחנה לגופה, אלא שביהמ"ש הסתפק לצורך דחייתה  כאמור, בנימוק כי זו לא נשמעה מפי המערער על אתר בפני עורך הדו"ח.  ראוי היה בנסיבות המקרה שביהמ"ש יבחן את כלל הטענות שעניינן בשאלה העיקרית כמבואר לעיל, אשר יש בה בהחלט כדי להשפיע על החלטת ביהמ"ש באם להרשיע את המערער ובאם לא.